פרופ' מנחם אמיר ז"ל

 

פרופ' מנחם אמיר ז"ל (1930-2015) - פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים הנמנה עם האבות המייסדים של תחום הקרימינולוגיה בישראל ואחד מן החלוצים ובכירי החוקרים בתחומי עברות האונס, הוויקטימולוגיה, הפשע המאורגן, המשטרה והטרור.

מנחם, המכונה "מנדלה", בנם של זאב ואסתר מנדלבוים, נולד בתל-אביב ביום ה- 20.7.1930.  מנחם, אשר כבר בצעירותו היה מעורב מאוד בחיי החברה המתהווה בארץ ישראל, התגייס לשורות הפלמ"ח בשנת 1948 במסגרת הכשרת חולתה, פעל כחבלן בגדוד השלישי של חטיבת "יפתח", והגיע לדרגת סמל. הוא נטל חלק פעיל בכל פעולות הגדוד בגליל, השתתף במבצע דני בכיבוש לוד ורמלה ובמבצע גיס בנגב, ואף נפצע במשלט בבית חנון.

את הקריירה האקדמית החל מנחם בשנת 1950 באוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד סוציולוגיה, פסיכולוגיה וחינוך. בין מרציו היו מרטין בובר ולאה גולדברג. נושא עבודת הגמר שלו לקבלת תואר מ"א היה "נוער עולה ועבריינות". בשנת 1958, כשהוחלט להקים באוניברסיטה מכון לקרימינולוגיה, נשלח מנחם, כזוכה הראשון במלגת פולברייט, למכון הקרימינולוגי החשוב באוניברסיטת פנסילבניה, שבו קיבל בשנת 1965 את התואר דוקטור לקרימינולוגיה בהצטיינות. לאחר מכן הוא המשיך לעבוד וללמד כפרופסור צעיר באוניברסיטה של פיטסבורג.

עבודת הדוקטורט שלו נסבה על "האפיונים החברתיים והתרבותיים של תופעת האונס".  בעבודה זו הוא בלט כראשון המזהים את אופייה החברתי והפוליטי של האלימות נגד נשים, וכראשון החוקרים הסוציולוגים שעסקו בנושא באופן שיטתי. עבודת הדוקטור, שעובדה לספר ועוררה הדים רבים, הייתה מחקר חלוץ בעל השלכות מעשיות: פרופ' אמיר הקים את המרכז הראשון לטיפול בנפגעות אונס בישראל ובמקומות אחרים בעולם.

עם שובו לארץ בשנת 1965 השתלב פרופ' אמיר במכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובהמשך גם עמד בראשו.

פרופסור אמיר כתב וערך בעצמו ועם אחרים שמונה ספרים ופרסם כ-90 מאמרים בכתבי עת מדעיים. מחקריו האמפיריים ניזונו מראיונות עם עוברי חוק, מעיון בחומר מודיעיני של המשטרה, ומתצפיות בבתי סוהר, במוסדות לנוער עבריין, ובמסגרות שונות לעוברי חוק ולנפגעי עבירות פליליות. פרופ' אמיר הקפיד לשלב את התובנות התיאורטיות שעלו משפע מחקריו בהיבטים יישומיים  בתחום המדיניות החברתית, ובביסוס תוכניות של מניעה ושל טיפול.  בין היתר, הוא היה ממייסדי "אל-סם", הרשות לשיקום האסיר, הרשות למלחמה בסמים, האגודה למאבק בשחיתות, והאגודה לזכויות האזרח.

"השדה אינו רק מקור לחומר אמפירי, זה גם המקום לשינויים על סמך ממצאים אמפיריים במניעה, בטיפול ובדאגה לצדק בהליכי משפט", אמר פרופ' אמיר בשנת 2003, כשקיבל את פרס ישראל בקרימינולוגיה. בזכות הידע הרב שלו הוזמן פרופ' אמיר לייעץ למשטרות, לממשלות, לוועדות, לכנסת ולאו"ם. בין היתר, הוא יעץ לוועדת החקירה הממלכתית לחקר הפשיעה המאורגנת, וסייע למשטרת ישראל בהגדרת מאפייניה ומסלוליה.  לאחר צאתו לגמלאות הוא היה ממקימי התוכנית לקרימינולוגיה בבית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי במכללה למנהל. גם לאחר פרישתו  הוא המשיך ללמד, להדריך דוקטורנטים, להעריך מחקרים ופרסומים, ולחקור את הסוגיות הישנות-חדשות, כמו הגירה ופשיעה, ואת הסוגיות החדשות, כמו סחר בנשים, מהגרי עבודה, פשע של מהגרים בארץ ובעולם ושחיתות במשטרה.

פרופ' אמיר היה אדם של שטח. הוא אהב מאוד את המפגש הבלתי אמצעי עם אנשים אחרים, עם סטודנטים ועם עמיתים, עם אנשי מערכת אכיפת החוק ועם עבריינים. לכולם היה שמור אצלו סיפור מיוחד בעבורם ועליהם. פרופ' אמיר שקד ללא לאות, במשך עשרות בשנים, על אריגת פסיפס צבעוני מדהים של סיפורי החברה הישראלית על גווניה ומרכיביה. מחקריו, ולא פחות מכך ספרייתו הגדושה והצבעונית, היו נגישים לכל, ושזורים בסוגיות בנושאי פשיעה וסטייה, ויקטימולוגיה, מגדר, עבריינות נוער, זכויות אדם, עלייה והגירה, זנות, תקיפות מיניות ואלימות במשפחה, פשיעה מאורגנת, טרור, אלימות כלפי קשישים ועוד ועוד.

לא היה תחום של סטייה, של עבריינות ושל אכיפה ומניעה שפרופ' אמיר לא הכיר או לא עסק בו בשלב כלשהו של חייו.  לא היה חוקר, זוטר או בכיר, שפרופ' אמיר לא שש לחלוק עמו את דעותיו ואת רשמיו. כולם היו רעיו שיש לכבדם. פרופ' אמיר לא עסק בניתוחים סטטיסטיים מורכבים. הוא היה אדם של אנשים. אף כי שנים ארוכות ראתה הקרימינולוגיה המסורתית במחקר הכמותי את נשמת אפה, פרופ' אמיר לא ויתר ולא נכנע.  הוא האמין בכל ליבו כי רק ההיכרות העמוקה עם הפרט, עם רצונותיו, עם מחשבותיו ועם אמונותיו, תביא למציאת החוקיות הפתלתלה העומדת מאחורי ההתנהגות האנושית הנורמאלית והסוטה.

בנימוקי השופטים להענקת פרס ישראל בקרימינולוגיה לפרופ' אמיר נכתב, בין השאר: "בעבודתו האקדמית אפשר לראות מגמת דפוס חוזר של התרחבות: מדוקטורט על אונס ומחקר צורות שונות של אונס - להקמת מרכזי טיפול בקרבנות אונס; מעבודה עם נוער עבריין - לכתיבת הצעה ודו"ח על מניעת עבריינות בקהילה; משהות ועבודה בכלא וממחקר על אסירים ועל בתי כלא - להשתתפות פעילה בניהול תכניות טיפול באסירים משוחררים, ולעריכת מחקרים להערכת השפעתן; מעבודה במוסד לעבריינים, רובם עולים, ומכתיבת עבודת מוסמך בנושא זה - להמשך מחקר והוראה על הגירה ועל פשיעה, ולהשתתפות בתכניות מניעה, טיפול ושיקום; מעבודה במשטרה - להוראה בנושא שיטור, ולמחקרים על מבנה משטרה וחברה אזרחית, על אלימות ושחיתות במשטרה, ועל אתיקה ומשטרה.

פרופ' אמיר מוכר בעיקר בזכות תרומתו לחקר הפשע המאורגן ולמאבק בו, הן בארץ והן בעולם. הבחנותיו בתחום זה מקובלות כיום כחלק מהבסיס התיאורטי של חקר התופעה, של הבנתה ושל המלחמה בה. תרומותיו בתחום זה כוללות עבודת מחקר בארצות שונות, ובכלל זה מחקר עבור האו"ם על הקשר בין פשע מאורגן לטרור, וייעוץ לממשלת הולנד ולפורומים בין-לאומיים שונים בתחום הפשע המאורגן. הוא  היה אחד ממייסדי האגודה הבינלאומית לחקר הפשע המאורגן".

לצד שקדנות וחריצות בלתי רגילה, שם לו פרופ' אמיר למטרה ראשונה במעלה את ההכשרה של דור ההמשך של חוקרי הקרימינולוגיה בישראל.  כל בקשה לעזרה, לעצה או לסיוע, הייתה נענית על ידו בשמחה גדולה. חתימת ידו ניכרת ברוב עבודותיהם של חוקרי הקרימינולוגיה הצעירים בישראל: שיפוט של ספר, של מאמר, של עבודת תיזה  או דוקטוראט, העברת חומרים עיוניים, שיתוף בנתונים איכותניים וכתיבת פרק, פתיח או הקדמה - וכל זאת לצד מתן עצה והכוונה.

רבים נוהגים להחליף בין שמות התואר איכותי ואיכותני. עבודותיו האיכותניות של פרופ' אמיר, בשילוב עם אישיותו הצבעונית ויוצאת הדופן, עיצבו את התשתית לקרימינולוגיה איכותית בישראל.

 

נכתב ע"י פרופ' אפרת שהם, המכללה האקדמית אשקלון