מחקרים במכון

מחקרים במכון  פרויקט "PRIME": פרופיל פיגועי הדריסה בישראל, 2000-2016

פרויקט פריים מציג תוצאות ביחס לפרופיל פיגועי הדריסה שבוצעו בידי מפגעים בודדים בישראל. הפרויקט, הממומן במסגרת תכנית FP7 של האיחוד האירופי ומרכז חוקרים מחמש אוניברסיטאות במדינות שונות, עוסק בכל שלבי הפעילות של טרוריסטים בודדים: מתהליך הרדיקליזציה ועד ההוצאה לפועל של הפיגוע עצמו.

החוקרים הראשיים הינם פרופ' באדי חסייסי וד"ר סיימון פרי, מנהלת המחקר היא ד"ר גלי פרי, וגב' מיכל שטרנפלד מרכזת את איסוף המידע. במסגרת הפרויקט עוסקים החוקרים מהמכון לקרימינולוגיה במיפוי וניתוח של אוכלוסיית פיגועי הדריסה והדקירה בישראל בשנים 2000-2016. נתוני המחקר משלבים לראשונה מידע מסווג שמקורו בתיקי הפיגוע במשרד הביטחון, יחד עם נתוני תקשורת, פסקי דין ורשתות חברתיות. עד כה נאסף מידע בנוגע ל-62 פיגועי דריסה ולמעלה מ-85 פיגועי דקירה, ועל בסיסו נבנה תסריט המציג את מהלך הפיגוע. הממצאים מצביעים על העדר פרופיל של מפגעים בודדים, למעט מאפיינים כגון מגדר ודת. בניגוד לתפיסות רווחות, מרבית המפגעים באו ממעמד סוציו-אקונומי יציב, היו מועסקים, בעלי קשרי משפחה ולעיתים קרובות הורים לילדים, ורק מעטים מהם סבלו מבעיות נפשיות טרם הפיגוע. ממצא מעניין הנוגע לפרופיל המפגע קשור להיסטוריה של מעורבות פלילית וביטחונית: לא די בכך שלמעלה מרבע מהמפגעים (25.80%) נעצרו ונכלאו בעבר, מבחנים סטטיסטיים הצביעו על כך שפיגועים שבוצעו בידי בעלי עבר הפלילי הובילו ליותר נפגעים ויותר הרוגים מאשר אלו שבוצעו בידי מפגעים ללא עבר פלילי.

לצד פרופיל למפגע הבודד עצמו, עולים ממצאים משמעותיים בנוגע למהלך הפיגוע. הממצא המשמעותי הראשון נוגע למיקום הפיגוע: מרבית פיגועי הדריסה בישראל התרחשו קרוב למקום מגורי המפגע – עד 5 ק"מ מביתו, ו/או במקום המוכר למפגע משגרת יומו. מיקום הפיגוע הושפע מיכולתו של המפגע להיכנס ולצאת משטחי ישראל; מפגעים בעלי דוקומנטציה רלוונטית ויכולת להיכנס מהשטחים לישראל הובילו בדרך כלל לפיגועים עם מספר גבוה יותר של נפגעים. ממצא שני קשור להתרעה המוקדמת על אודות הפיגוע: ב-41.1% מפיגועי הדריסה קיימת אינדיקציה להתרעה מוקדמת כלשהי שסיפק המפגע. דוגמאות להתרעות היו למשל הצהרות כתובות או בעל פה בפני משפחה או חברים קרובים, או לפחות אדם קרוב אחד שהיה שותף לתכנית הפיגוע. במובן זה, כמו גם ביחס לפרופיל המשפחתי והחברתי של מרבית המפגעים, נראה כי דמות המפגע הבודד כפי שנשקפה לעיתים קרובות מן הספרות רחוקה מן הדמות העולה מממצאי המחקר: מבצעי פיגועי הדריסה היו מעורבים היטב בחברה, אנשי משפחה, ושיתפו חברים וקרובים בנוגע לעמדותיהם ותכניותיהם. בשלב הבא, ניתוח הנתונים של פיגועי הדקירה יאפשר הבנה מלאה יותר של מהלך הפיגוע של מפגעים בודדים ופרופיל המפגעים עצמם. ממצאי המחקר הוצגו בפני קבוצת מפקדי משטרות אמריקאים ממסצ'וסט אשר הובאו לארץ ע"י ה- ADL. מפקדי המשטרות הדגישו שממצאי המחקר נותנים להם כלים נוספים להתמודד עם בעיית המפגעים הבודדים וכי ישמחו לקבל את ממצאי המחקר הסופיים.

מחקרים במכון  מצלמות הגוף המשטרתיות, ד"ר ברק אריאל

מחקריו של ד"ר אריאל בתחום מצלמות הגוף המשטרתיות ממשיכות לקבל הכרה בינלאומית. הנשיא אובמה למשל, איזכר את עבודתו של ד"ר אריאל במאמר שכתב בכתב העת המוביל Harvard Law Review, שבו סקר הנשיא את מעורבותו בשמונה השנים האחרונות ברפורמה של המשפט הפלילי בארה"ב. משקל רב ניתן במאמרו של הנשיא למחקריו של ד"ר אריאל, באומרו:

"My Administration has invested millions of dollars in not only deploying thousands of body-worn cameras to our law enforcement officers, but also promoting research and education so we can identify and scale the programs and policies that best enable our law enforcement officers to serve their communities and promote public safety".

המאמר המצוטט בחן את השפעת השימוש במצלמות גוף הנישאות על ידי שוטרים, אשר מתעדות את המפגשים בין המשטרה לאזרחים. הנשיא אובמה ציטט מאמר אחד מתוך סדרה של ניסויים ברחבי העולם, אשר הראו כי: (א) פחות דברים רעים קורים במשמרות שבהן שוטרים עושים שימוש במצלמות גוף, בהשוואה למשמרות שבהן לא עושים שימוש במצלמות גוף - למשל עד כ- 50% פחות אירועים של שימוש בכוח על ידי המשטרה; (ב) אם המשטרה לא תפעיל את המצלמות כנדרש (למשל מתן שיקול דעת לשוטר מתי וכיצד להפעיל את המצלמה), השוטרים עשויים להיות מותקפים לעתים קרובות יותר, מאשר במשמרות בלי המצלמות; (ג) ברגע שהמשטרה מתחילה להשתמש במצלמות גוף, שיעור התלונות נגד שוטרים יורד ממוצע של מעל 90%. המחקרים הללו בחנו את פעילותם של 1,800 שוטרים בשבע משטרות בעולם.

המחקר שהנשיא לשעבר ברק אובמה ציטט הורד מאתר כתב-העת על ידי קוראים מעל 30,000 פעמים בשנתיים מאז שהמאמר פורסם בכתב העת Journal of Quantitative Criminology, ושני מאמריו האחרים של ד"ר אריאל בתחום מצלמות הגוף מדורגים #1 ו- #3 לשנת 2016 בהוצאת Sage, אשר מפרסמת 59 כתבי עת בקרימינולוגיה.

קישור למאמרו של הנשיא לשעבר ברק אובמה:

https://harvardlawreview.org/2017/01/the-presidents-role-in-advancing-cr...

מחקרים במכון  זיהוי נהגים מסוכנים בעזרת דיווחים למוקד 100 של המשטרה, פרופ' שמחה                   לנדאו, מורן מתן, אור חייט, מרק אוסטרובסקי

השערת המחקר היא שדיווחים המגיעים למוקד בדבר נהיגה מסוכנת מהווים מקור מידע אמין בדבר נהיגה מסוכנת. שאלות המחקר היא האם יש קשר בין תוכן השיחות שהתקבלו למוקד לבין מספר הרשעות תנועה או לתאונות דרכים עם פצועים או הרוגים. הבסיס התאורטי למחקר הוא שהתנהגות מסוכנת בכביש היא התנהגות קבועה שאפשר לזהות אותה על ידי שימוש במידע הנובע ממספר רב של מתקשרים שונים ובלתי תלויים זה בזה. מוקאס (2003), הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים(2008), א. דגני, ר. דגני, (2007), סמירה (2012), בן-ארי (2008), צאיג (2008), יחיאל (2008), בר-און (2010) מצאו כולם הקשרים שונים של התנהגות קבועה וסגנון אישיות הקשורים לנהיגה מסוכנת או למעורבות בתאונות דרכים. לוי (2008) מראה ששימוש במספר רב אנשים בעלי דעות שונות, ללא תלות בין האנשים השותפים להערכה, לחיזוי או לכל קבלת החלטה אחרת ואיסוף וצבירה של כלל הערכות, יכול להביא להערכות וחיזוי של תכונות והתנהגויות שונות.

ממצא המחקר העיקרי הוא ש 65.61% מהשיחות הן בעלות קשר מובהק, או מובהק שולי, לתאונות או הרשעות תנועה. המסקנות העיקרית הן שהדיווחים אשר מגיעים למוקד אכן יכולים לשמש את מוקד המשטרה לייעול האכיפה והמוקד יכול לסייע לפעולת המשטרה בכלל.

קבוצת המדגם של המחקר היא שיחות שהגיעו למוקד 100 במהלך שנת 2010 ,בדבר נהיגה מסוכנת שדווחה על ידי אזרחים. תועדו 1,145 ובוצע ניתוח סטטיסטי לפי זמן, מקום, התנהגות מדווחת, לוחית זיהוי והנתונים הדמוגרפיים של בעל הרכב.